מדי יום מתאשפזים כ – 50 חולים עקב אוטם שריר הלב, מה שבחישוב מהיר מביא אותנו לכ – 19,000 חולים בשנה. מי שכבר עבר התקף לב נמצא בכיסוי גבוה יותר לעבור התקף לב נוסף ולכן כדי להפחית סיכון זה החולים מטופלים בתרופות שונות. תרופות אלו נועדו לטפל בגורמי סיכוי, כגון יתר לחץ דם, סוכרת, שומנים גבוהים בדם ודילול הדם. אך "תרופה" נוספת הקיימת (ואפילו בחינם) העשויה לסייע בהורדת כל גורמי הסיכון היא הפעילות הגופנית. הפעילות הגופנית אף מסייעת בטיפול בגומי סיכוי נוספים להם אין טיפול תרופתי (אלא במקרים קיצוניים) והם עודף משקך ומתח נפשי. ארגון הבריאות העולמי הגדיל חוסר פעילות גופנית כגורם סיכון בפני עצמו למחלות לב ומחקרים הראו כי פעילות גופנית לאחר אירוע לב מורידה את הסיכון לאירוע לב נוסף בעשרות אחוזים.

בניגוד למה שהיה נהוג בעבר, ועל אף חששותיהם של מטולים רבים, את הפעילות הגופנית מומלץ להתחיל כבר מספר שעות לאחר האירוע (אוטם שריר הלב, צנתור, ניתוח מעקפים וכדומה). עוד בבתי החולים הצוות הרפואי ממליץ לקום מהמיטה וללכת במסדרונות בית החולים ולבצע תנועות להנעת המפרקים בגוף מספר פעמים ביום. כל זאת בתנאי כמובן שהצוות הרפואה מאשר מבחינה בריאותית ושהמטופל אינו חש ברע.

הפעילות הראשונית המומלצת ביותר היא הליכה, ובשבועות הראשונים שלאחר האירוע יש להגדיל את משך הפעילות ולנסות להגיע לכ – 15-30 דקות בהדרגה ובקצב מתון. לאחר ביקורת אצל רופא המשפחה או הקרדיולוג רצוי להתחיל לחזור לפעילות גופנית רגילה. ההמלצה המקובלת היא פעילות גופנית יומית במשך כ – 30 דקות, אך חולי לב צריכים לשים לב לדגשים נוספים בעת הפעילות הגופנית כדי לסייע להם להתאמן ביעילות ובבטיחות. חולי לב חוששים לבצע פעילות גופנית ואינם בטוחים איזו פעילות עליהם לבצע, במשך כמה זמן וממה להימנע. כמו כן קיימים מיתוסים רבים בתחום הזה ואנו ננסה לעשות קצת סדר בבלאגן.

אין ספק כי הפעילות הנפוצה ביותר, ואלי אף הנגישה ביותר, היא הליכה. עם זאת בקרב האוכלוסייה הכללית ובקרב חולי הלב בפרט יש אנשים אשר סובלים ממגבלות שונות המקשות עליהם ללכת כגון עודף משקל, מחלות כלי דם היקפיים או מגבלות אורטופדיות שונות. לאנשים אלה מומלץ לבצע פעילויות שאינן נושאות משקל, כדון אופניים ושחייה.

טעות נפוצה בקרב התחלת תוכנית פעילות גופנית היא שרוב האנשים מנסים לבצע פעילות ארוכה מדיי ואינטנסיבית, דבר המונע מהם להתקדם עקב הקושי של המערכת השרירית והקרדיווסקולרית להסתגל למאמצים קשים אלה. אנשים אלה יכולים לסבול מתעוקת חזה, כאבי שרירים וקוצר נשימה במאמץ. לכן חשוב להתחיל את הפעילות בהדרגה מבחינת משך הפעילות וקצב הפעילות. כל שבועיים מומלץ להעלות את אחד מהפרמטרים הללו.

קצב הפעילות יכול להימדד דרך קצב הלב, הרי הוא הדופק. עם זאת ובניגוד למה שמקובל לחשוב, לדופק עצמו בזמן מאמץ אין חשיבות רבה לרוב חולי הלב והאוכלוסייה כולה. על אף קיומן של נוסחאות כאלה ואחרות, הדופק במנוחה ובמאמץ שונה מאדם לאדם. כך למשל לשני אנשים בני אותו גיל ייתכן דופק שונה לחלוטין התלוי במשתנים אנטומיים ופיזיולוגיים רבים ובסוג התרופות שאותו מתאמן נוטל. באופן כללי יש להימנע ממאמצים רצימים מדיי, כלומר הדופק בזמן פעילות צריך להיות בין 50%-75% מדופק מקסימלי צפוי המחושב לפי: 220 פחות הגיל. מי שבכושר נמוך יתחיל מ 50%. מי שבכושר מתקדם יעלה לכיוון 60% וכן הלאה. אנשים הנוטלים תרופות ממשפחת חוסמי בטא, אשר מורידות את קצב הלב, יבצעו את החישוב לפי הנוסחה שהוזכרה ויפחיתו כעשר פעימות מהתוצאה שהתקבלה.

עם זאת ישנם שני סוגי מתאמנים אשר עליהם בכל זאת לעקוב אחרי הדופק במאמץ, והם: ספורטאים העוסקים בספורט תחרותי וחולי לב עם תעוקת חזה. חולי לב הסובלים מתעוקת חזה צריכים להתייעץ עם קרדיולוג או פיזיולוג לגבי הדופק המקסימלי במאמץ אשר ייקבע מתחת לדופק בו מתחילה תעוקת החזה. אם יש תקועת חזה עדיף להוריד את קצב הפעילות עד להפסקת התעוקה ולהעלות את משך הפעילות. כדי להפחית את עוצמת תעוקת החזה בקרב אלה הסובלים ממנה, יש להתחיל כל אימון בחימום ארוך של 10-15 דקות, הכולל תרגילים לחימום המפרקים והשרירים (גדול הליכה במקום, הרמת ברכיים וכדומה). את הפעילות עצמה יש להתחיל בקצב איטי ולהגבירו בהדרגה במשך מספר דקות. חימום זה מוריד את הסיכון למצוקה של אספקת חמצן ללב. את האימון יש לסיים בתרגילי שחרור או הרפיה. תרגילים אלו ימנעו ירידות חדות בדופק ובלחץ הדם ויאפשרו לשריר הלב לחזור למצב מנוחה בהדרגה. כמובן שאם כאבי החזה אינם פוסקים ואף מתגברים יש לפנות מיד לרופא.

חולים אשר עברו ניתוח מעקפים, ניתוח מסתמים או ניתוח להשתלת קוצב או דיפיברילטור חוששים מאוד לבצע פעילות גופנית כלשהי, ובעיקר פעילות המפעילה את פלג הגוף העליון. אמנם חשוב להימנע מפעילות המעמיסה על פלג הגוף בעליון, ובעיקר על אזור הניתוח עצמו למשך 4-12 שבועות (תלוי בסוג הניתוח ובמידת ההחלמה), אך בתום תקופה זו יש להתחיל להפעיל את האזור המנותח בהדרגה כדי למנוע ניוון תנועתי באותו אזור וחוסר סימטריות בין צד אחד לשני.

באופן דומה חולי לב רבים רוצים אך חוששים לבצע תרגילים עם משקולות לחיזוק הגוף. לתרגילי החיזוק חשיבות רבה בשמירה על מסת השריר, בעלת חילוף החומרים והתפקוד הגופני. מומלץ לבצע כשש עד שמונה תרגילי התנגדות כפעמיים בשבוע, וזאת לאחר הדרכה ע"י איש מקצוע. בעת ביצוע תרגילי הכוח אנשים הסובלים ממחלות לב, מיתר לחץ דם ומאי ספיקת לב צרים להקפיד על התנגדויות נמוכות (משקולות קלות) ומספר חזרות גבוה יחסית. אנשים הסובלים מלחץ דם הגבוה מ 160/90 או אנשים עם סכרת הסובלים מסיבוכים הקשורים לרשתית העין או פגיעה עצבית אינם יכולים לבצע תרגילי חיזוק עקב הסכנה הכרוכה בהחמרת מצבם הבריאותי.

ההכנה לפני האימון טומנת בחובה שתי שאלות עיקריות: האחת נוגעת לתזונה והשנייה לנטילת תרופות. את הפעילות הגופנית חשוב לבצע כשעתיים (או יותר) לאחר הארוחה. על חולי סכרת לאכול משהו קל כ 30-60 דקות לפני הפעילות כדי למנוע נפילה של סוכר (היפוגלוקמיה) במהלך הפעילות ואחריה. חולים אלה צריכים לבדוק את רמות הסוכר בדם לפני ואחרי האימון כדי להתאים את התזונה והטיפול התרופתי לפני ואחרי פעילות גופנית.

ישנם חולי לב שאינם נוטלים את התרופות לפני הפעילות הגופנית בטענה שכך יוכלו להגיע למאמצים גדולים יותר. חשוב לזכור שהתרופות נועדו לשמור על הלב מבחינת דילול הדם, שמירה על לחץ דם תקין ושמירה על דופק לא גבוה, ולכן חשוב מאוד ליטול את התרופות לפי המלצת הרופא ללא קשר למועד הפעילות הגופנית. אימון תחת השפעת התרופות ימנע תגובות לא רצויות של דופק ולחץ דם בזמן האימון.

לסיכום, נציין כי הפעילות הגופנית אינה מסתיימת ב – 30 דקות ביום של הליכה או רכיבה על אופניים, ויש לשמור על אורח חיים פעיל כמה שיותר במהלך היום. ישנה חשיבות רבה לפעולות יום יומיות, כדו עליה במדרגות, עבודה בגינה, סידור הבית, משחק עם הילדים (או הנכדים) וכדומה. מלבד שיפור התפקוד היום יומי, הוכח כי פעולות אלה מסייעות בהורדת הסיכון למחלות לב באופן משמעותי.

מאחר שהפעילות הגופנית חשובה מאוד לחולי לב, ברוב בתי החולים בארץ קיימים מכונים לשיקום לב המסייעים למטופל להתמודד עם האירוע שעבר ולשפר את אורח חייו. המכונים אלה קיים צוות רפואי רב מקצועי הכולל קרדיולוג, פיזיולוג, דיאטנית, מאמני כושר, עובדת סוציאלית ופסיכולוג. בנוסף לכך, הפעילות הגופנית מותאמת לכל אחד באופן אישי ומתבצעת בפיקוח רפואי ומקצועי. פעילות זאת ממומנת למשך מספר חודשים במימון מלא של הקופה, ולאחר מכן בהשתתפות עצמית חודשית סמלית.

נכתב ע"י יעל פרניק, פיזיולוגית של המאמץ בקרדיוסטייל, מכון לשיקום ומניעת מחלות לב, בית חולים אסותא. פורסם בגיליון "לבריאות" של מעריב בתאריך 29/11/2009